מצודת דוד על מלכים ב ה׳

1 איש גדול. רוצה לומר: חשוב לפניו וכו׳:

2 ונשוא פנים. הכל היו נושאים לו פנים לכבדו, כי על ידו באה תשועה לארם ואמרו רבותינו ז״ל ילקוט שמעוני רממז רכב: שהוא משך הקשת לתומו, והרג את אחאב:

3 גבור חיל מצורע. כאומר, הנה בהיותו גבור חיל, חשק לרדת בכל עת אל המלחמה, ומפני צרעתו מנע, והיה מיצר בעבור זה:

4 יצאו גדודים. כשהולכין מעצמן מתי מספר לשלול באשר ימצאו, קרוי גדוד:

5 נערה קטנה. גם קטנה תקרא נערה, וכן ישעיהו יא ו: ונער קטן נוהג בם:

6 ותהי וכו׳. היתה משמשת לפני אשת נעמן:

7 אחלי אדוני. אם בקשת אדוני תהיה לפני הנביא, אז מבלי ספק ירפאו מצרעתו ונקרא רפואת המצורע בלשון אסיפה, לפי שבעודו בצרעתו, מחוץ למחנה מושבו, וכאשר יתרפא, יאסף ויכנס אל המחנה וכן נאמר במדבר יב טו: עד האסף מרים:

8 ויבא וכו׳. נעמן סיפר הדבר לפני המלך:

9 לך בא. אל הנביא:

10 אל מלך ישראל. שהוא יצוה את הנביא על זאת:

11 ויקח בידו. מנחה להנביא:

12 ועתה. לא פירש הכתוב מה כתב בראשית אמריו, כי היה כמנהג לפקדו בשלום וסוף דבריו היה שאמר ועתה וכו׳:

13 ואספתו. לא שהיה דעת מלך אדם שמלך ישראל יאספו מצרעתו, רק דבריו היו, שהוא יצוה את הנביא לאספו מצרעתו:

14 ויקרע בגדיו. מחמת חרדה:

15 האלהים אני. וכי אני אלהים להיות בידי להמית ולהחיות, כי זה וכו׳, כי אין מי יוכל לרפאות המצורע, אלא מי שבידו להמית ולהחיות, ומגודל רשעו לא האמין בהנביא, וחשב אשר שלח שהוא בעצמו ירפאו:

16 כי אך דעו נא. כאומר, הלא לא נעלם ממנו שלא אוכל לה, אבל הכוונה למצוא עלילה להלחם בי:

17 וידע. לא למענך ארפאו כי אם למען קדושת השם:

18 וישוב בשרך לך. כי על ידי הצרעת רזה משמן הבשר, ומעתה ישוב לך הבשר, ואף תהיה טהור מן הצרעת:

19 אלי יצא וכו׳. חשבתי כי לכבודי יצא אלי, ויעמוד לפני על רגליו, כדרך הכבוד שעושים בני אדם לשרים הגדולים. ובדבר הרפואה, חשבתי שיקרא בשם ה׳, וינופף ידו אל מקום הצרעת, להשפיע שם הרפואה על פי נס, ובאופן זה יאסף המצורע:

20 הלא טוב. רצה לומר: אבל באמרו רחץ וטהר נראה אם כן שאמר מדרך רפואה טבעית, והלא בוודאי אין ממש בדבריו, כי נהרות דמשק טובים המה מכל מימי ישראל, והלא בתמידות אני רוחץ עצמי בהם, וכי טהור אני, בתמיה, אם כן כמו שלא הועילו לי נהרות דמשק, כן לא יועילו מי הירדן:

21 דבר גדול. אם הנביא היה אומר לך דבר טורח גדול בכדי שתטהר, הלא מהראוי היה שתעשה, ומכל שכן שאמר לך דבד קל, רחץ ובזה תטהר, ומדוע אם כן תמנע לעשות:

22 כבשר נער קטן. דצה לומר: צחה ומזהירה:

23 ויטהר. נעשה טהור מן הצרעת:

24 ויעמד לפניו. כעבד לפני האדון:

25 ועתה. בעבור הדפואה וההודאה הזאת, קח ממני מנחה:

26 עמדתי לפניו. שאני רגיל לעמוד לפניו בתפלה:

27 אם אקח. רצה לומר: עונש שבועה יהיה עלי, אם אקח:

28 ולא יותן. בשאלה אמר, לתת לו אדמה מעפר ארץ ישראל בשיעור משא שני פרדים, לשאתם לארצו למלאות מהם מזבח לזבוח עליו לה׳, ולא רצה לקחת מבלי רשות הנביא:

29 כי לא וכו׳. כי מעתה לא אעשה עוד עולה וכו׳:

30 לדבר הזה. שאל מהנביא, שיעתיר בעבורו לה׳ לסלוח לו על הדבר האמור בענין:

31 והוא נשען על ידי. בעת בואו להשתחות ובעל כרחי אשתחוה גם אני עמו:

32 בהשתחויתי. ובדבר ההשתחואה ההיא, יסלח לי ה׳:

33 ויאמר. חשב בלבו:

34 הנה חשך. רוצה לומר: מנע את נעמן מליתן, הואיל ומנע עצמו מקחת מידו:

35 חי ה׳. כאומר, הריני נשבע שלא יהיה כן, כי אם ארוץ אחריו ואקח ממנו דבר מה:

36 הואל. כי חפץ היה להרבות במנחה להנביא:

37 ויפרץ בו. נעמן הפציר בגחזי לקחת ככרים, ובתחילה מיאן גחזי, לבל ירגיש נעמן שבא מדעת עצמו:

38 ויצר. נעמן קשר ככרים וכו׳, ונתנם לעבדיו, לשהם ישאו אותם:

39 אל העופל. אל המגדל, וכן ישיעה לב יד: עופל ובחן, או, כמו האופל באל״ף ורוצה לומר: למקום חושך, לבל יראה מי:

40 ויפקד. הניחם בבית שמור:

41 את האנשים. נערי נעמן:

42 מאין. מהיכן תבוא:

43 לא לבי הלך. רצה לומר: עם שאני ישבתי פה, וכי לא הלך לבי עמך, כאשר הפך איש וכו׳:

44 העת. וכי בעת ההיא ראוי לקבל ממנו את הכסף, הלא באה היא בדבר הנס, וכי ראוי להנות מן הנס במקום שאין דחק:

45 ולקחת בגדים. ואפילו אם היה נותן לך בגדים וזיתים וכו׳, לא היה לך לקחת, עם שהוא עושר רב:

46 וצרעת. יחסר ראשית הדברים, וכאומר, הכסף נתון לך, וגם הצרעת:

47 כשלג. כי הצרעת לבנה היא, וכמ״ש ויקרא יג ד: ואם בהרת לבנה: